להיפגש בבריאה ללא מסכים - שבת UNPLUGGED

ד"ר רועי הורן, מנהל תוכן במיזם שבת UNPLUGGED

קשה להאמין היום, בעידן "ג'ונגלי הבטון", אבל המציאות בה רוב רובה של האנושות (בוודאי ב"עולם הראשון") מתגוררת בעיר, ולא בכפר היא צעירה להפליא. עד ראשית המאה העשרים, הרבה אחרי "המהפיכה התעשייתית", חיה רוב האנושות חיי כפר ואדמה, וביקרה בעיר פעמים ספורות בלבד לצורכי מסחר או להסדרת ענין מוניציפלי או ממלכתי.

החיים בכפר התבססו על חקלאות ונוהלו על בסיס מועדי זריחת השמש ושקיעתה, עונות השנה המתחלפות ומצב גרמי השמיים. דרי הכפר קמו עם הזריחה והלכו לישון עם הכוכבים. הם שתו מים מן הנהר או הבאר, גידלו ירקות פירות ודגנים, נפגשו וגידלו חיות למאכל, לרכיבה ולמסחר. חייהם היו רחוקים מלהיות נוחים ושלווים. מגפות, רעב ומלחמות, היו מנת חלקם מדי כמה שנים. אך הקרבה לטבע היתה בלתי-אמצעית.

במציאות העירונית של ימינו, רוב האנושות בעולם המערבי לא נפגשת עם הטבע באותה תדירות ובאותו אופן. הבתים שלנו מרכבים ומכילים חומרי גלם רבים שאין לנו מגע ישיר עם מקורם – את העץ שבשולחן או בארון רכשנו בחנות, את המים אנחנו מקבלים דרך הברז (או דרך מתקן כזה או אחר), את האבן המרכיבה את קירות ביתנו הביאו משאיות ממרחקים ובכלל שכחנו שהזכוכית בחלונות הייתה פעם חול...

אמנם יש ערים ירוקות יותר וירוקות פחות, עם אוויר לנשימה נקי יותר ונקי פחות, אך גם באלו הירוקות והנקיות יותר, הפגישה עם הטבע היא תמיד מתווכת וממוסכת. לא יכול לקרות בו מה שמוכר לנו מטיול בחיק הטבע, שהוא בן כמה שעות, או בוודאי בן כמה ימים. מי שהתנסה בכך בוודאי מכיר את הרוגע ותחושת הנקיות והרעננות שהטבע נוטע בנו. בעיר, לעומת זו,

אין לתודעה (mind) כל אפשרות לשקוע לתוך מצב אחר. גם אלו היוצאים לג'וגינג בשדרות הירוקות יותר של העיר, עושים זאת מתוך תודעה 'משימתית', ולרוב עם אוזניות על אוזניהם. והיוצאים עם כלביהם לאותם ריבועים מגודרים, גם הם לא יכולים לשבת, ואפילו לכלביהם אין מנוח: הם נאלצים להתרוצץ על המתקנים שהעירייה בנתה עבורם; שלא ינוחו חלילה...

ובכן, מה הבעיה בכך? אם רוב האנשים גרים בערים ורוב האנשים נורמאליים, נראה שיש כאן לכאורה 'פיצוח' נכון של האופן בו צריך לחיות...

ברם, מחקרים שמספרם הולך וגדל בקצב מדאיג, מצביעים על כך שהחוסר במפגש בלתי אמצעי עם הטבע גורם לבעיה, שלאחרונה ניתן לה שם: "הפרעת חסך טבע" (nature deficit disorder). המחקר מצביע על כך כי המוח שלנו (וליתר דיוק האונה הפרה-פרונטלית) זקוק לטבע על מנת לינוק ממנו חיוניות, תחושת ספונטניות, חופש בחירה, אהבת חיים וכיוצא באלו. חסך-טבע, מביא לתחושת אפרוריות ואף דיכאון, חוסר יצירתיות, תחושת 'תקיעות' וכדומה.

תופעת "חסך הטבע", גם אם לא בשמה זה, עלתה כבר לפני למעלה ממאה שנה בכתביו של אחד מענקי הוגי הדור - אהרן דוד גורדון. תובנותיו נסמכו על חוויותיו האישיות בעת שהוא עצמו עשה את המעבר הדרמטי מפקיד באחוזה אוקראינית, לפועל ו'חלוץ' מאנשי העלייה השנייה. כך כתב בספרו 'האדם והטבע':

כל מה שהאדם מתפתח יותר, כל מה שהרגשתו והכרתו מוסיפות להתעמק ולהתרחב ואוצר ידיעותיו להתעשר, יותר הוא זקוק להתדבקות בלתי אמצעית בתוך הטבע, ליניקה בלתי אמצעית מתוך ההוויה העולמית  (א"ד גורדון, האדם והטבע, עמ' 45)

גורדון חוזר על נקודה זו עשרות רבות של פעמים במכתביו. הטבע הלא-מהוקצע (להוציא כמובן הטבע העירוני), הוא מעין אימא המזינה אותנו בחבל הטבור ב'שפע' קוסמי, של חיים וחיוניות. הוא חידש למען כך את המילה 'חוויה', כצירוף של חיים והוויה, ובאופן המהדהד גם את חוה אימנו, 'אם כל חי'. החוויה האולטימטיבית היא מצב שבו התודעה השכלתנית, המדענית, התועלתנית (גורדון כינה זאת 'הכרה') מרפה ואילו האינטליגנציה האחרת שניחנו בה, התודעה הרפויה השואבת השראה מסביבתה – מן הטבע, מן האינסוף של הקיום, מתחילה "לפעול". זוהי החוויה.

ד"ר רונן ברגר, המוביל בישראל את האסכולה הטיפולית של 'טבע-תרפיה', מנסח את הדברים כך:

הטבע תרפיה רואה את מקור המצוקות הללו – שמתבטאות גם בהתפשטות תופעות כמו חרדה ודיכאון והופכות למצוקות חברתיות רחבות היקף – בהתרחבות מהטבע, ואיתה גם התרחקות מהקשר וההקשבה של אדם לעצמו, אדם לאדם אחר ואדם לסביבתו. גישת הטבע תרפיה מציעה להתבונן בהתפתחות הטכנולוגית ועלייה בקצב החיים ובאינטנסיביות הנלווית להם כגורם המרחיק את האדם מהקשבה לעצמו וממקורות האושר הטבעיים שלו, ומתוך כך כגורים המרחקים מאושר ומבריאות. הנחת יסוד זו קשורה לתפיסתו של גרגן ולמונח העצמי הריק שטבע, שלטענתו במקום שהצורך באושר ובמשמעות יתמלא ביחסים של קירבה, שייכות ואינטימיות עם העצמי, האחר והסביבה, אנו מנסים למלא אותו בצרכנות מוגברת ובמסעות קניות שלא רק פוגעים בכדור הארץ ומדלדלים את משאביו, אלא בסופו של דבר גם משאירים אותנו ריקים ורעבים רגשנית-רוחנית. גישת הטבע תרפיה טוענת כי בעזרת חיזוק הקשר עם הטבע ובעזרת המפגש הבלתי אמצעי עמו האדם יכול להתחבר למרכיבי בריאות ואושר, לחזק את ההקשבה הפנימית שלו, את מערכת היחסים והקשרים עם האחר, ולחוות חיים מלאים ושלמים יותר.

רונן ברגר, טבע תרפיה: לשלב את הטבע בטיפול, (בתוך הנ"ל (עורך), היצירה: לב הטיפול, הוצאת "אח" תשע"ד, עמ' 421)

הדברים האלו גלויים וברורים לכל אחד ואחת מאיתנו באופן אינטואיטיבי. המפגש היחף עם הטבע, המפגש הבלתי ממוסך (מבחינה אלקטרונית ומנטלית כאחד) מביא לתחושת סיפוק ומלאות, ואילו המרדף האינסופי אחר הנאות אסתטיות מהונדסות ומתוחכמות, בסופו של דבר מביא לעייפות ולרעב מנטאלי. על ילדים רואים את זה באופן הכי מובהק, ומה שנכון אצלם נכון גם אצלנו.

*

נחזור לראשית דברינו. רוב רובה של האנושות חיה כיום בערים, וככזו היא חשופה להפרעת חסך הטבע.

ייתכן שזו ההזדמנות להשיב את השבת לחיינו – לנצל את היום לְשהוּת רגועה בטבע. זהו פירוש מחודש, אך נכון ורלוונטי לזמננו, ל"זכר למעשה בראשית". לזכור, כלומר לפגוש באופן אינטימי, את 'מעשה בראשית', את הטבע ההיולי, המאפשר את הזרמת החיוניות לתוך הנפש האנושית.

השבת היא יום קבוע בשבוע, שביעית מחיינו. יום שבו אפשר לפנות את הנפש מטרדות היום-יום. זהו זמן נפלא להשיב את הטבע לחיינו, לחוש באדמה, בצומח ובסביבה. אפשר לצאת לטיול, לגלות "פנינים נסתרות" בסיבבה הקרובה למקום מגורינו. אפשר פשוט ללכת, לשחרר ו לתת לתודעה לעבור למצב רחיפה ולהשהות פשוט בהווה. החלקים ה"חיוניים" שבנו, הקשורים בטבורם לטבע באופן שקשה למולל אותו, יודו לנו מאוד. כשנחזור לביתנו, לאחר מספר שעות, נדע גם אנחנו  להודות להם.

*

לא מעט ארגונים בישראל מספקים פעילויות שבת UNPLUGGED בטבע. מוזמנים לשוטט באתר ולמצוא את הפעילות הקרובה למקום מגוריכם