מתוך: "צדק פואטי", יעקב מעוז

צַמְּרוֹת הָעֵצִים מְעִידוֹת

כִּי תַּמָּה מֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם.

צִלָּן עַל כָּתְלֵי הַבָּתִּים

נָסוֹג לְתוֹכוֹ שֶׁל הָעֶרֶב.

 

הַחַמָּה מֵרֹאשָׁן נִסְתַּלְּקָה

וְשָׁקְעָה בְּפַאֲתֵי מַעֲרָב.

אֹדֶם צָבַע אֶת הָעִיר,

נִשְׁבְּתָה הַבִּירָה בַּחֲלוֹם.

 

לְבָנָה הֵגִיחָה אֶל-עָל,

נִצֶּבֶת לְמִשְׁמֶרֶת הַלַּיְלָה.

אוֹרָה הַחִוֵּר מְלַטֵּף

עִיר-שָׁלֵם בְּאוֹר נְגוֹהוֹת.

 

בּוֹאִי, כַּלָּה, עוֹלֶה שִׁיר

מֵחַלּוֹנֵי בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת.

שְׁלוֹמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל

מְקִימִים שְׁכִינָה מֵעָפָר.

 

הָעֵת עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן.

נֶחְפָּזִים מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן

לְלַוּוֹת יְהוּדִים לְבֵיתָם

וּלְעַנְּגָם בְּשַׁבָּת מַלְכָּתָא.

 

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאָכִים.

עֲלֵיכֶם הַשָּׁלוֹם, אֲנָשִׁים.